<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' טומאת כהנים</h1>
<h2>דף ה:</h2>
אע"ג דכמה טומאות לא נהגו האידנא, טומאת מת לגבי כהנים נהגא, דלא תלינהו רחמנא בבהמ"ק ובא"י, ולא מטמי אלא לז' מתי מצוה. תני' [תו"כ אמור] אמור אל הכהני' בני אהרן, ממעט בנות אהרן שמטמאות, יכול חללים ת"ל הכהנים ולא חללים. רבי חזייה להאי גברא דהוי קאי בבה"ק, א"ל לאו בן כהן את, א"ל אבא גבה עינים הי' נתן עיניו בגרושה וחללו. הגרי"צ הביא האי עובדא דלא נימא מדרבנן אכתי אסור ליטמא כיון דעדיף מבעל מום...
<h2>דף לה.</h2>
ואע"ג דמת מצוה דוחה קדושת כהן ונזיר ומילה ופסח כדילפינן מקרא, לא דחי שויו"ט ופרכינן ק"ו הוא עבודה דוחה שבת וקבורת מת מצוה דוחה עבודה כדיליף מולאחותו, מכ"ש שתדחה מת מצוה את השבת, ומפרק מיתת רוצח תוכיח שדוחה עבודה כדיליף מעם מזבחי תקחנו למות ואינה דוחה שבת דכ' לא תבערו אש בכל מושבותיכם אפי' בב"ד אין דנין שרפה בשבת וה"ה שאר מיתת ב"ד.
